Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ז

א) פירות הנלקחות בכסף מעשר שני, אינן נפדין בריחוק מקום אלא אם כן נטמאו באב הטומאה; אלא יעלו הן עצמן, וייאכלו בירושלים: [ב] זה חומר בלקוח בכסף מעשר, מפירות מעשר עצמן. ואם נטמא בוולד הטומאה, ייפדו וייאכלו בירושלים.

ב) [ג] אין נלקח בכסף מעשר אלא מאכל אדם, שגידוליו מן הארץ או גידולי גידוליו מן הארץ -- כגון הפרט המפורש בתורה "בבקר ובצאן וביין ובשיכר" (דברים יד,כו).

ג) [ד] לפיכך אין לוקחין בכסף מעשר מים ומלח, כמהין ופטרייות -- לפי שאין גידוליהן מן הארץ; ולא פירות מחוברין לקרקע, ולא פירות שאינן יכולים להגיע לירושלים -- לפי שאינן דומין לבקר וצאן. [ה] הדבש והחלב והביצים, הרי הן כבקר וצאן -- שאף על פי שאינן גידולי קרקע, הרי הן גידולי גידוליה.

ד) [ו] התמד -- עד שלא החמיץ, אינו נלקח בכסף מעשר: מפני שהוא כמים. ומשהחמיץ, נלקח כיין וכשיכר. לקחו עד שלא החמיץ, והחמיץ -- קנה מעשר. [ז] במה דברים אמורים, בשנתן שלושה מים ומצא פחות מארבעה; אבל אם נתן שלושה, והוציא ארבעה -- הרי זה כיין מזוג, ונלקח בכסף מעשר.

ה) [ח] לולבי זרדין והחרובין -- עד שלא ימתיקו, אין נלקחין; ואחר שימתיקו, נלקחין. אבל הלוף והחרדל והתורמוסין ושאר כל הנכבשין, בין משימתיקו בין עד שלא ימתיקו -- נלקחין. והקור נלקח בכסף מעשר.

ו) [ט] הכרכום אינו נלקח, שאינו אלא למראה; וכן כל כיוצא בו מנותני ריח ומראה וטעם -- הואיל ואינן לאכילת גופן אלא לטעם שנותן, אינן נלקחין בכסף מעשר.

ז) לפיכך ראשי בשמים, והפלפלין, והקושט, והחלתית, וחלות חריע, וכל כיוצא באלו -- אין נלקחין בכסף מעשר. [י] השבת -- אם ליתן טעם בקדירה, אינה נלקחת; ואם לכמך וכיוצא בו שהוא אוכל גופה, נלקחת בכסף מעשר.

ח) עירב מים ומלח -- אם נתן לתוכו שמן -- הרי הן כמורייס, ולוקח מהן בכסף מעשר; ומבליע דמי המים והמלח, בדמי השמן.

ט) [יא] אין לוקחין תרומות בכסף מעשר -- מפני שהוא ממעט אכילתו, ואכילתה: שאין אוכלין אותה אלא כוהנים מעורבי שמש, ומותרת לאונן, ונאכלת בכל מקום; והמעשר מותר לזרים, ולטבול יום, ואסור לאונן, ואינו נאכל אלא בירושלים. נמצא ממעט אכילת המעשר, ואכילת התרומה.

י) [יב] לוקחין בהמה לזבחי השלמים מכסף המעשר, שהשלמים נאכלים לזרים. בראשונה היו לוקחין בהמות לאוכלן חולין מכסף מעשר שני, כדי להבריחה מעל המזבח; גזרו בית דין שאין לוקחין בהמה ממעות מעשר אלא לשלמים בלבד. אבל חיה ועוף, לוקחין -- שאינן ראויין לשלמים. [יג] אין לוקחין פירות שביעית מכסף מעשר -- לפי שהוא חייב לבער, כמו שיתבאר.

יא) [יד] הלוקח מים ומלח, או פירות מחוברין, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים -- לא קנה המעשר, אף על פי שיצאו המעות לחולין.

יב) [טו] הלוקח פירות חוץ לירושלים בכסף מעשר -- בשוגג, כופין את המוכר להחזיר הדמים לבעלים; והן מעשר, כמות שהיו. במזיד, יעלו הפירות וייאכלו בירושלים. ואם אין מקדש, יניחם עד שירקבו.

יג) [טז] וכן אין לוקחין בהמה בכסף מעשר, חוץ לירושלים. ואם לקח -- בשוגג, יחזרו הדמים למקומן; במזיד, תעלה ותיאכל בירושלים. ואם אין מקדש, תיקבר היא ועורה.

יד) [יז] לקח עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, בין במזיד בין בשוגג -- אם ברח המוכר, הרי זה יאכל כנגד אותן המעות בירושלים בתורת מעשר. זה הכלל: כל שהוציא חוץ לאכילה ושתייה וסיכה מדמי מעשר, וברח המוכר או מת -- יאכל כנגדו; ואם היה המוכר קיים, יחזרו הדמים למקומן. וכן אם הביא עולות וחטאות ואשמות מדמי מעשר, יאכל כנגדן.

טו) [יח] לקח חיה לזבחי שלמים, ובהמה לבשר תאווה -- הרי זה כמי שקנה שור לחרישה, ולא קנו שלמים. לקח בהמה לשלמים, ונפל בה מום -- פקעה ממנה קדושת מעשר, ופודה אותה; ואין הדמים מעשר. ואף על פי כן, אם פדיה לעצמו -- מוסיף חומש.

טז) [יט] המתפיס מעות מעשר לשלמים, לא קנו שלמים -- שקדושת שלמים אינה חלה על קדושת מעשר: שהמעשר ממון גבוה הוא. ואין צריך לומר אם התפיס פירות המעשר עצמן לשלמים, שלא קנו שלמים.

יז) [כ] האוכל מעשר שני בתורת חולין, אפילו במזיד -- אם פירות המעשר עצמן אכל, יצעק לשמיים. ואם כסף מעשר אכל, יחזרו דמים למקומן, ויעלו וייאכלו בירושלים; או יאכל כנגדן בירושלים, אם אינו יכול להחזיר את הדמים.