Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות פסולי המוקדשין פרק ו

א) כל הזבחים שנתערב בהן אחת מחטאות המתות, או שור הנסקל, אפילו אחד בריבוא -- כולן ימותו: לפי שבעלי חיים חשובין הן, ואינן בטילין. ואם הקריב, הורצה -- שאין בעלי חיין נדחין.

ב) נתערב בהן אחד מאיסורי המזבח -- ירעו כולן עד שייפול בהן מום, ויימכרו; ויביא בדמי היפה שבהן, מאותו המין של קודשים שנתערב.

ג) נתערבו קודשים בחולין תמימין -- יימכרו החולין שבתערובת לצריכי אותו המין, ויקרבו כולן. כיצד, ארבע בהמות שלמים שנתערבו בארבע בהמות חולין תמימין -- יימכרו הארבע של חולין למי שהוא צריך להביא שלמים, ויקרבו הכול שלמים; וכן בעולה, או באשם. והדמים חולין לכל דבר, שהרי דמי חולין הן. [ד] נתערב שור הקדש בשוורים של חול -- גדול שבכולן הקדש, ויימכרו השאר לצריכי אותו המין.

ד) נתערבו קודשים בקודשים, מין במינו -- זה יקרב לשם בעליו, וזה יקרב לשם בעליו: אף על פי שאין כל אחד מהם מכיר קרבנו. במה דברים אמורים, בקרבנות נשים -- שאין בהן סמיכה. אבל קרבנות אנשים -- הואיל וכל אחד צריך לסמוך על ראש קרבנו -- הרי אלו לא יקרבו, עד שייתן האחד חלקו לחברו; או עד שייפול מום בכול ויימכרו, ויביאו כל אחד בדמי היפה מאותו המין.

ה) נתערבו מין בשאינו מינו, כגון עולה בשלמים -- לא יקרבו אפילו כחמור שבהן: שאין מביאין קודשים לבית הפסול; [ו] וכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן -- כך אין ממעטין באוכליהן, ולא במקום אכילתן. אלא כיצד יעשה -- ירעו עד שייפול בהן מום, ויימכר כל אחד מהן לבדו, ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין האחר; ויפסיד המותר מביתו.

ו) [ז] אף על פי שכבר הקריב עולה שחייב בה, או שלמים שהיה חייב להקריבן -- הרי זה מקריב מדמי התערובת עולה אחרת, ושלמים אחרים.

ז) [ח] חטאת שנתערבה בשלמים -- ירעו הכול עד שייפול בהן מום, ויביא בדמי היפה שבהן שלמים, ובדמי היפה שבהן חטאת; ואם קדם והקריב חטאת אחרת על חטא שהפרישה לו, כולן ימותו.

ח) [ט] וכן אם נתערבו מעות חטאת במעות אשם -- לוקח שתי בהמות, ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על חטאת, ודמי אשם על אשם. ואם כבר קרבה חטאתו, יוליך כל המעות לים המלח; ואם כבר קרב אשמו, ייפלו הכול לנדבה.

ט) [י] תודה שנתערבה בתמורתה -- שתיהן יקרבו, ויניף הלחם עימהן. וכן אם נתערבה תודה בשאר זבחים -- אף על פי שקרבה תודתו, ירעו הכול עד שייפול בהן מום; ויביא בדמי היפה תודה אחרת, ובדמי היפה זבח אחר. [יא] תודה שנתערבה באיל נזיר -- שניהן יקרבו, ויניף הלחם עימהן.

י) [יב] בכור שנתערב בפסח -- שניהן ירעו עד שייפול בהן מום, וייאכלו כבכור. ולמה לא יקרבו -- לפי שהפסח נאכל לכל אדם, עד חצות; והבכור לשני ימים, ואינו נאכל אלא לכוהנים: ואין מביאין קודשים לבית הפסול, ואין ממעטין באכילתם.

יא) [יג] וכן מעשר שנתערב בפסח -- כשייפול בהן מום, ייאכלו כמעשר; הבכור והמעשר שנתערבו, ייאכלו במומן. [יד] וכן שאר קודשים שנתערבו בבכור ובמעשר -- ירעו עד שייפול בהן מום, וייאכלו כבכור שנפל בו מום, או כמעשר שנפל בו מום.

יב) [טו] אשם שנתערב בשלמים -- אף על פי שאין מקריבין משניהם אלא האימורין, אבל הבשר נאכל -- לא יקרבו, אלא ירעו עד שייפול בהן מום, ויביא בדמי היפה אשם, ובדמי היפה שלמים; ויפסיד המותר מביתו. ואם קדם והקריב אשמו, שניהם ייפלו לנדבה.

יג) [טז] כל הקודשים -- אפשר שיתערבו מין במינו, חוץ מן החטאת עם האשם, שאין האשם אלא מזכרי הכבשים, ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה. [יז] וכל אלו המתערבין בחיים -- אם הקריב, הורצה: שאין בעלי חיים נדחין.

יד) [יח] בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר, וכמידתה לכל רוח -- אם נקבה בת שנתה היא, כונסה לכיפה עד שתמות: שמא חטאת היא. הייתה בת שתיים, יביא אותה שלמים; ויביא עימה לחם, שמא תודה היא.

טו) מצא זכר בן שתי שנים, אין לו תקנה -- שמא אשם הוא, ועדיין לא כיפרו בעליו. מצא זכר בן שנה -- מניחו עד שייפול בו מום, ומביא שתי בהמות תחתיו; ומתנה ואומר אם עולה היה, זה עולה תחתיו, ואם שלמים היה, זה שלמים תחתיו; ומקריב האחד עולה, ונסכיו משל ציבור, והאחר שלמים עם הלחם, שמא תודה היה.

טז) ומה יעשה בזה הנמצא, ייאכל במומו -- שאפילו היה בכור או מעשר, במומו הוא נאכל; ואם פסח אחר זמנו הוא, הרי זה שלמים; ובזמנו, הכול נזהרין בו. ואם תאמר שמא אשם נזיר, או אשם מצורע הוא -- אינם מצויין תמיד; לפיכך לא חשו להם.

יז) [יט] נתערבו קודשים בקודשים, אחר שנשחטו -- ייאכלו כחמור שבהן; נתערבו בפסולי המוקדשין, או בחולין שנשחטו בעזרה -- תעבור צורתן, וייצאו לבית השריפה.

יח) [כ] אברי חטאת שנתערבו באברי עולה -- מניחין הכול עד שיפסדו, ותעבור צורתן; ושורפין אותן בעזרה, במקום ששורפין פסולי המוקדשין.

יט) [כא] אבר של בעלי מומין שנתערב באברי קודשים, אפילו אבר באלף אברים -- ייצאו הכול לבית השריפה; ואפילו קרבו כולן חוץ מאחד מן התערובת -- הרי זה יישרף בעזרה, במקום ששורפין פסולי המוקדשין.

כ) [כב] חתיכות קודשי קודשים שנתערבו בחתיכות קודשים קלים, הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים -- ייאכלו כחמור שבהן.

כא) [כג] חתיכה של חטאת טמאה, שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה, וכן פרוסה של לחם הפנים שנטמא, שנתערבה במאה פרוסות של לחם הפנים הטהור -- הרי זה תעלה, כמו שביארנו.

כב) [כד] אבל חתיכה של חטאת טהורה, שנתערבה במאה חתיכות של חולין, וכן פרוסה של לחם הפנים הטהור, שנתערבה במאה פרוסות של חולין -- הרי אלו לא יעלו, אלא ייאכל הכול לכוהנים ככל המדומעות.