Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות סוטה

הלכות סוטה. יש בכללן שלוש מצוות -- אחת מצות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות לסוטה כתורת הקנאות הסדורה בתורה; (ב) שלא ליתן שמן על קרבנה; (ג) שלא ליתן עליו לבונה. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו.

---

הלכות סוטה פרק א

א) קינוי האמור בתורה "וקינא את אשתו" (במדבר ה,יד) -- הוא שיאמר לה בפני עדים, אל תיסתרי עם פלוני, אפילו היה אביה, או אחיה, או גוי, או עבד, או שחוף והוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד.

ב) הסתירה האמורה בתורה "ונסתרה" (במדבר ה,יג) -- היא שתיסתר עם אותו האיש שאמר לה, אל תיסתרי עימו, בפני שני עדים. אם שהת עימו כדי טומאה, שהוא כדי לצלות ביצה ולגומעה -- הרי זו אסורה על בעלה, עד שתשתה מי המרים וייבדק הדבר; ובזמן שאין שם מי סוטה -- תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה.

ג) קינא לה עם שניים כאחד ואמר לה, אל תיסתרי עם פלוני ופלוני, ונסתרה עם שניהן כאחד, ושהת כדי טומאה -- אפילו הן שני אחיה, או אביה ואחיה -- הרי זו אסורה עד שתשתה.

ד) אמר לה בפני שניים, אל תדברי עם פלוני -- אין זה קינוי; ואף על פי שנסתרה עימו בעדים, ושהת כדי טומאה, לא נאסרה עליו, ואינה שותה בקינוי זה. [ה] וכן אם אמר לה, אל תיסתרי עימו, וראוה מדברת עימו -- אין זו סתירה, ולא נאסרה ולא שותה; וכן אם לא קדם קינוי, ובאו שניים והעידו שנסתרה עם זה, ושהת כדי טומאה -- לא נאסרה על בעלה, ואינה שותה.

ה) [ו] אמר לה, אל תיסתרי עם פלוני, והיה קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד, או שאמר לה, אל תיסתרי עם בהמה זו -- אין זה קינוי, שנאמר "ושכב איש אותה" (במדבר ה,יג), פרט לקטן ולבהמה, שאינן אוסרין אותה עליו.

ו) [ז] בעל שמחל על קינויו קודם שתיסתר -- קינויו מחול, וכאילו לא קינא לה; אבל אחר שתיסתר, אינו יכול למחול. גירשה, הרי זה כמי שמחל; ואם החזירה, צריך לקנאות קינוי אחר.

ז) [ח] קינא לה בפני שניים, וראה אותה שנסתרה עם זה שקינא לה עליו, ושהת כדי טומאה -- הרי זו אסורה עליו, ויוציא וייתן כתובה: שאינו יכול להשקותה, על פי עצמו. וכן אם שמע העם מרננין אחריה אחר הקינוי, עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה, שזינת עם האיש שקינא לה עליו -- הרי זה אסור לקיימה, ויוציא וייתן כתובה.

ח) [ט] בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עימו אחר קינוי, ושהת כדי טומאה -- אם הוא נאמן לו ודעתו סומכת עליו, יוציא וייתן כתובה; ואם לאו, הרי אשתו מותרת לו.

ט) [י] ואלו שבית דין מקנין להן -- מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה במדינה אחרת, או שהיה חבוש בבית האסורין: לא להשקותה, אלא לפוסלה מכתובתה.

י) [יא] כיצד, שמעו בית דין שהעם מרננין אחריה, קוראין לה ואומרין לה, אל תיסתרי עם פלוני: באו עדים אחר כך שנסתרה עימו, ושהת כדי טומאה -- בית דין אוסרין אותה על בעלה לעולם, וקורעין כתובתה; וכשיבוא בעלה, או יבריא, או ייצא מבית האסורין -- נותן לה גט; ואינו יכול להשקותה, מפני שלא קינא לה.

יא) [יב] שתת מי המרים, וניקתה מהן, וחזר וקינא לה עם האיש שהשקה על ידו, ונסתרה עימו -- אינו משקה אותה על ידו, פעם שנייה; אלא תיאסר עליו לעולם, ותצא בלא כתובה. אבל אם קינא לה עם אחר, ונסתרה עם האחר בעדים -- משקה אותה פעם שנייה, ואפילו כמה פעמים: והוא שישקה אותה כל פעם, בגלל איש אחר.

יב) [יג] השקה אותה, וגירשה, ונישאת לאחר, וקינא לה עם האיש שהשקה אותה הבעל הראשון בגללו, ונסתרה עימו בעדים -- הרי הבעל השני משקה אותה על ידו, מפני שהוא בעל שני; ואפילו מאה ונישאת לזה אחר זה, משקין אותה על ידי איש אחד, ואין אומרין ודאי שהוחזקה לזה וטמאה, עד שיהיה שם עד.

יג) [יד] האישה שקינא לה בעלה, ונסתרה אחר הקינוי עימו בעדים, והרי היא עומדת לשתות, ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עימו -- הרי זו אסורה על בעלה לעולם; ואינה שותה, ויוצאה בלא כתובה: ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעדי הסתירה, שנאמר "ועד אין בה" (במדבר ה,יג), והרי עד.

יד) [טו] אפילו אישה, ועבד, ושפחה, ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים, ואפילו קרוב -- נאמן לעדות סוטה להעיד עליה שזינת, ותיאסר על בעלה לעולם, ואינה שותה, ותצא בלא כתובה: הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשרים, והתורה האמינה עד אחד בטומאה -- הרי כולן כשרין לעדות טומאה.

טו) אף חמש הנשים ששונאות זו את זו, מעידות זו על זו לומר שנטמאת -- ונאמנת עליה לאוסרה על בעלה, ושלא להשקותה; אבל לא לפוסלה מכתובתה, אלא נוטלת כתובתה ויוצאה.

טז) בא עד אחד כשר ואמר, נטמאת, הרי זו אינה שותה, כמו שביארנו; בא עד אחד והכחישו ואמר, לא נטמאת -- אין שומעין לו: שעד אחד בטומאת סוטה כשניים, ואין דבריו של אחרון דוחין דברי הראשון שהוא כשניים. [יז] באו שניהן כאחד, זה אומר נטמאת, וזה אומר לא נטמאת, או שאמר אחד נטמאת, ובאו שניים אחריו ואמרו לא נטמאת -- הרי זו שותה.

יז) [יח] בא עד אחד כשר, ונשים רבות, או פסולין רבים, כאחד, העד אומר נטמאת, והנשים והפסולין אומרין לא נטמאת -- הרי זו שותה: שעד אחד ופסולין רבים, כמחצה על מחצה הם.

יח) [יט] היו כולן פסולין, הולכין אחר הרוב. כיצד, שתי נשים אומרות, נטמאת, ושלוש אומרות, לא נטמאת -- הרי זו שותה; שלוש אומרות, לא נטמאת, וארבע אומרות, נטמאת -- הרי זו אינה שותה. היו מחצה למחצה, הרי זו שותה.

יט) [כ] כל סוטה שאינה שותה, מפני עדי טומאה -- הרי זו אסורה על בעלה לעולם, ותצא בלא כתובה: שהרי נאסרה בקינוי וסתירה, והשתייה שתתירה נמנעה -- שהרי יש בה עד, כמו שביארנו.

---

הלכות סוטה פרק ב

א) אישה שקינא לה בעלה, ונסתרה -- אין כופין אותה לשתות: אלא אם רצת ואמרה, הין נטמאתי, תצא בלא כתובה, ונאסרה על בעלה לעולם; ואינה שותה. וכן אם אמרה, איני טמאה ואיני שותה, אין כופין אותה לשתות, ותצא בלא כתובה. וכן אם אמר בעלה, איני רוצה להשקותה, או שבעלה בעלה אחר שנסתרה -- הרי זו אינה שותה, ונוטלת כתובתה ויוצאה; והיא אסורה עליו לעולם.

ב) ואלו הן הנשים שאינן ראויות לשתות, אף על פי שהיא רוצה לשתות, ובעלה רוצה להשקותה, אלא יוצאת בלא כתובה, משיבואו עדי סתירה אחר עדי קינוי, וייאסרו על בעליהן לעולם; וחמש עשרה נשים הן, ואלו הן: ארוסה, ושומרת יבם, וקטנה אשת הגדול, וגדולה אשת הקטן, ואשת אנדרוגינוס, ואשת הסומה, או החיגר, או האילם, או מי שאינו שומע, או שהוא כרות יד, וכן החיגרת, והאילמת, והסומה, וכרותת כף, ושאינה שומעת -- כל אחת מאלו, אינה ראויה לשתות.

ג) ומניין שאינן ראויות לשתות -- שנאמר "אשר תשטה אישה תחת אישה" (במדבר ה,כט), פרט לארוסה ושומרת יבם, שאינה תחת אישה; "אישה", פרט לקטנה; "אישה", פרט לאשת קטן ואשת אנדרוגינוס שאינו איש; "ונעלם מעיני אישה" (במדבר ה,יג), פרט לאשת סומה; "והעמיד הכוהן את האישה" (במדבר ה,יח), פרט לחיגרת; "ונתן על כפיה" (שם), פרט למי שאין לה כף, או שהייתה עקומה, או יבשה שאינה יכולה ליקח בה, ואפילו כפה אחת שנאמר "כפיה"; "ואמרה האישה" (במדבר ה,כב), פרט לאילמת; "ואמר אל האישה" (במדבר ה,יט), פרט למי שאינה שומעת.

ד) והרי הוא אומר "אישה תחת אישה" (במדבר ה,כט), עד שתהיה היא שלמה כמוהו, והוא שלם כמותה: הא למדת, שכל דבר שמעכב אותה מלשתות, מעכב את בעלה מלהשקותה; וכל המעכב את הבעל מלהשקותה, מום כמוהו מעכב אותה מלשתות.

ה) [ד] קטנה שהשיאה אביה -- אם זינת ברצונה, נאסרה על בעלה; לפיכך מקנין לה, לא להשקותה אלא לפוסלה מכתובתה, כמו שאמרנו. אבל קטנה בת מיאון -- אין מקנין לה, שאין לה רצון להיאסר על בעלה; ואפילו היה כוהן, לא נאסרה עליו.

ו) [ה] קינא לארוסתו או לזקוקתו, ונסתרה אחר שנשאה -- הרי זו שותה, כשאר כל הנשים. נשואה שקינא לה, ונסתרה קודם שיבעול אותה בעלה -- אינה שותה, ויוצאה בלא כתובה, ואסורה עליו לעולם: שנאמר "וייתן איש בך את שכובתו, מבלעדי אישך" (במדבר ה,כ), שקדמה שכיבת הבעל לשכיבת הבועל.

ז) [ו] הגיורת, והמשוחררת, ואשת הגר, ואשת עבד משוחרר, וממזרת, ואשת ממזר, ואשת הסריס בין סריס חמה בין סריס אדם המותרות לבעליהן -- הרי הן ככל הנשים ושותות. [ז] מעוברת ומניקה -- מקנא לה ומשקה אותה, כמות שהיא. אישה העומדת לשתות, ומת בעלה קודם שתשתה, אינה שותה, ולא נוטלת כתובה.

ח) כל איש שבא ביאה אסורה, מימיו אחר שהגדיל -- אין המים המאררים בודקין את אשתו; ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו, שאסורה מדברי סופרים -- אין המים בודקין את אשתו, שנאמר "וניקה האיש, מעוון; והאישה ההיא, תישא את עוונה" (במדבר ה,לא), בזמן שהאיש מנוקה מעוון האישה נושאה את עוונה.

ט) לפיכך אם הייתה אשתו אסורה עליו מחייבי לאוין, או מחייבי עשה, אפילו שנייה, וקינא לה, ונסתרה -- אינה שותה, אלא תצא בלא כתובה, ותהיה אסורה עליו, אף משום זה. עבר ונשא מעוברת חברו, ומניקת חברו, הרי זו שותה, שאין כאן עבירה.

י) מי שאין לו אישה הראויה לוולד, ולא בנים, ונשא עקרה או זקנה או איילונית -- אינה שותה, ולא נוטלת כתובה; היו לו בנים, או אישה אחרת ראויה לוולד -- הרי זה משקה אותה, אף על פי שהיא זקנה או עקרה או איילונית ואינה ראויה לוולד: שלא נאמר בתורה "ונזרעה זרע" (במדבר ה,כח) אלא בראויה לוולד -- שאם הייתה יולדת בצער, תלד בריוח; היה דרכה לילד נקבות, תלד זכרים.

יא) היו לו אישה ובנים, ומתו בין קינוי לסתירה, כבר נראית לשתות, ומשקה אותה; לא היו לו בנים, ולא אישה הראויה לוולד, אלא זו האיילונית וכיוצא בה, ונולד לו בן מגרושתו בין קינוי לסתירה -- כבר נדחית האיילונית מלשתות.

יב) כל אישה שהיה לה קינוי וסתירה, ולא שתת מי המרים, בין שלא רצה בעלה להשקותה, בין שלא רצת היא, בין שבא לה עד טומאה, או הודת, או שהייתה מאלו הנשים שאינן ראויות לשתות, או שקינאו לה בית דין -- הואיל ונאסרה על בעלה מכל מקום -- הרי היא אסורה על זה שנתייחדה עימו לעולם, כדרך שהיא אסורה על בעלה. ואם עבר ונשאה -- מוציאין אותה מתחתיו בגט, אפילו היו לה בנים ממנו: מפי השמועה למדו -- כשם שטמאה לבעל, כך טמאה לבועל.

יג) אבל אם לא קדם קינוי, ובאו עליה שני עדים שנסתרה עם איש זה, וראו דבר מכוער, כגון שנכנסו אחריו ומצאוה חוגרת חגורה, או מצאו רוק למעלה מן הכילה, וכיוצא בזה -- אם הוציאה בעלה בדבר מכוער זה, הרי זו לא תינשא לנטען, אלא אסורה עליו. ואם עבר ונשאה, והיו לה בנים ממנו -- לא תצא; ואם לא היו לה בנים -- תצא.

יד) במה דברים אמורים, שנבוכה העיר עליה ועל זה הנטען, יום ומחצה או יותר, ואמרו פלוני זנה עם פלונית, ולא פסק הקול -- והוא, שלא היו לה או לו אויבים שמעבירין הקול. אבל אם לא הייתה שם רינה לדבר זה בעיר, או שפסק הקול שלא מחמת יראה -- אם נישאת לנטען, לא תצא, אף על פי שאין לה בנים; אפילו בא עד אחד שזינת עימו, לא תצא.

טו) מי שהוציאה בעלה בעדי דבר מכוער, ונישאת לאחר וגירשה -- הרי זו אסורה להינשא לנטען שיצאת מתחת בעלה בגללו; ואם נישאת, לא תצא, אף על פי שאין לה בנים.

טז) כל אישה שבאו שני עדים, והעידו שזינת עם זה כשהייתה תחת בעלה הראשון -- הרי זו תצא מזה, ואף על פי שיש לה ממנו כמה בנים. וכל מקום שאמרנו תצא, תצא בלא כתובה.

---

הלכות סוטה פרק ג

א) כיצד סדר השקאת סוטה -- הבעל בא לבית דין שבעירו, ואומר להן, אשתי זו קינאתי לה בפני פלוני ופלוני שלא תיסתר עם פלוני, ונסתרה עימו, ואלו עדיי, והיא אומרת שהיא טהורה, ואני רוצה להשקותה לבדוק הדבר; ובית דין שומעין דברי העדים, ומוסרין לו שני תלמידי חכמים לשומרו שמא יבוא עליה קודם שתייה, שהרי נאסרה עליו עד שתשתה; ומשלחין אותו לירושלים, שאין משקין את הסוטה אלא בית דין הגדול של שבעים זקנים במקדש.

ב) הגיעו לירושלים, בית דין הגדול מושיבין אותה ביניהן, ומאיימין עליה שלא בפני בעלה, ומפחידין אותה פחד גדול שלא תשתה; ואומרין לה, בתי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושים: אל תגרמי לשם הגדול שנכתב בקדושה, שיימחה על המים.

ג) ואומרין לה, בתי, הרבה קדמוך ונשטפו, ואנשים גדולים ויקרים תקף יצרן עליהן ונכשלו; ומגידין לה מעשה יהודה ותמר כלתו, ומעשה ראובן בפילגש אביו על פשטו, ומעשה אמנון ואחותו, כדי להקל עליה עד שתודה. אם אמרה, הין נטמאתי, או איני שותה -- יוצאה בלא כתובה, והולכת לה.

ד) [ג] עמדה בדיבורה שהיא טהורה -- מביאין אותה לשער מזרחי של עזרה, שהוא כנגד קודש הקודשים; ומעלין אותה ממקום למקום, ומקיפין בה, כדי לייגעה, עד שתקצר נפשה -- אוליי תודה. [ד] אם עמדה בדיבורה, מביאין אותה כנגד שער המזרח מבחוץ, ומעמידין אותה שם.

ה) הייתה מתכסה בלבנים, מתכסה בשחורין; ואם היו השחורין נאין לה, מתכסה בבגדים שאין לה בהן נואי. ומסירין כל חלי כסף וזהב שעליה. [ה] ומקבצין עליה קיבוץ גדול של נשים, שכל הנשים הנמצאות שם חייבות לראותה, שנאמר "וניווסרו כל הנשים, ולא תעשינה כזימתכנה" (יחזקאל כג,מח); וכל איש שיחפוץ לבוא לראותה, יבוא ויראה. והיא עומדת ביניהן, בלא רדיד ובלא מטפחת, אלא בבגדיה וכופח שעל ראשה, כמו שהאישה בתוך ביתה. [ו] ואין מניחין שם, לא עבדיה ולא שפחותיה, מפני שהיא מכרת אותן, ודעתה מתיישבת בהן.

ו) [ז] ואחר כך משביעה הכוהן בלשון שהיא מכרת, ומודיעה בלשונה שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה שקינא לה בעלה ונסתרה; ואומר לה בלשון שהיא מכרת "אם לא שכב איש אותך, ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הינקי, ממי המרים המאררים האלה. ואת כי שטית תחת אישך, וכי נטמאת, וייתן איש בך את שכובתו, מבלעדי אישך.... ייתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך, בתת ה' את ירכך נופלת, ואת בטנך צבה. ובאו המים המאררים האלה במעייך, לצבות בטן ולנפיל ירך" (במדבר ה,יט-כב); והיא אומרת "אמן אמן" (במדבר ה,כב), בלשון שהיא מכרת. ומודיעה שהבטן היא תלקה תחילה, והירך בסוף -- כדי שלא להוציא לעז על המים.

ז) [ח] ואחר כך מביא מגילה של עור טהור, כמו ספר תורה, וכותב עליה בלשון הקודש בדיו שאין בו קלקנתוס, לשמה של אישה כמו הגט; וכותב כל הדברים שהשביע אותה בהם, אות באות ומילה במילה, וכותב את השם ככתבו, ואינו כותב אמן אמן.

ח) [ט] ואחר כך מביא כלי חרס שלא נעשה בו מלאכה מעולם, ולא ייראה ככלי בולה מאורך הזמן; ואם החזירו לכבשן עד שנתחדש, כשר. ונותן לתוכו חצי לוג מים מן הכיור, ובחצי הלוג שהיה במקדש היה מודדו; ונכנס בו, להיכל. [י] ומקום היה שם אמה על אמה לימין הנכנס, ובו טבלה של שיש וטבעת קבועה בה; מגביה הטבלה, ולוקח עפר מקרקע המשכן, ונותנו על פני המים, כדי שייראה על פני המים. ונותן לתוכן דבר מר, כגון לענה וכיוצא בה, שנאמר "מי המרים" (במדבר ה,יח; במדבר ה,יט; במדבר ה,כג; במדבר ה,כד). ומוחק לתוכן המגילה, לשמה; וימחוק יפה יפה, עד שלא יישאר במגילה רושם הניכר.

ט) [יא] ואחר כך כוהן אחר בא אליה, מכוהני העזרה, ואוחז בבגדיה מכנגד פניה, וקורע עד שהוא מגלה את ליבה; ומגלה שיערה, וסותר מחלפות ראשה כדי לנוולה. ומביא חבל מצרי, כדי להזכירה מעשה מצריים שעשת -- ואם לא מצאו מצרי, מביא חבל מכל מקום; וקושרו למעלה מדדיה, כדי שלא ייפלו הבגדים ונמצאת ערומה -- שהרי נקרעו.

י) [יב] ואחר כך מביא עישרון קמח שעורים משל בעל, ונותנו בקפיפה מצרית, והחבל והקפיפה, באין משיירי הלשכה; ונותנו על ידה, כדי לייגעה. [יג] ואחר כך לוקח המנחה מן הקפיפה, ונותנה לכלי שרת -- ואינו נותן עליה שמן, ולא לבונה; ואם נתן, לוקה על השמן בפני עצמו, ועל הלבונה בפני עצמה, שנאמר "לא ייצוק עליו שמן, ולא ייתן עליו לבונה" (במדבר ה,טו). [יד] ובכל זמן שפורע ראשה, ונותן העישרון על ידיה -- יהיו המים בכלי ביד הכוהן, ויראה אותה את המים, שנאמר "וביד הכוהן יהיו, מי המרים המאררים" (במדבר ה,יח).

יא) [טו] ואחר כך, משקה אותה. ואחר שתשתה, לוקח כלי השרת שבו המנחה ונותנו על ידה, וכוהן מניח ידו תחתיה, ומניפה במזרח -- כשאר כל התנופות, מוליך ומביא ומעלה ומוריד; ואחר שמניף, מגיש המנחה לקרן דרומית מערבית של מזבח, כשאר מנחות של יחיד. וקומץ, ומקטיר הקומץ; והשאר, נאכל לכוהנים.

יב) [טז] אם טהורה היא -- יוצאה והולכת לה, והרי היא מותרת לבעלה; ואם טמאה היא -- מיד פניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאה גידים גידים. והן אומרין, הוציאוה הוציאוה, שלא תפרוש נידה, והנידות מטמאות עזרת נשים; והן מוציאין אותה מעזרת נשים, שהיא עומדת בה. ובטנה צבה בתחילה, ואחר כך תיפול ירכה ותמות.

יג) [יז] באותה שעה שתמות היא, ימות הנואף שהשקה על ידו בכל מקום שהוא; ויארע לו מאורעות שאירעו לה, לצבות בטן ולנפיל ירך. וכל הדברים האלו, בשלא חטא הבעל מעולם; אבל אם בעל בעילה של איסור, אין המים בודקין את אשתו, כמו שביארנו.

יד) [יח] ואם עבר והשקה את אשתו, הרי זה מוסיף על חטאתו פשע, שגרם לשם המפורש שיימחה במים לבטלה, ומוציא לעז על מי סוטה -- שאשתו אומרת לאחרות שזינת, ולא בדקו בה המים, והיא לא תדע, שמעשה הבעל גרמו. [יט] לפיכך משרבו המנאפין בגלוי בבית שני, ביטלו הסנהדרין את מי המרים, וסמכו על הכתוב בקבלה, "לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה" (הושע ד,יד).

טו) [כ] סוטה שהיה לה זכות תלמוד תורה, אף על פי שאינה מצווה על תלמוד תורה -- הרי זו תולה לה, ואינה מתה לשעתה; אלא נימוקת והולכת, וחולאים כבדים באין עליה עד שתמות אחר שנה או שתיים או שלוש, לפי זכותה -- והיא מתה בצביית בטן, ובנפילת אברין.

טז) [כא] סוטה ששתת מי המרים, ולא מתה מיד -- הרי היא מותרת לבעלה, ואפילו היה כוהן; ואף על פי שהתחילו החולאים לבוא עליה, וחלו שאר אבריה, הואיל ולא צבתה בטנה ולא התחיל ירכה לנפול -- הרי זו מותרת. אבל משתתחיל בטנה לצבות, וירכה לנפול -- הרי זו אסורה ודאית.

יז) [כב] סוטה ששתת, והייתה טהורה -- הרי זו מתחזקת, ופניה מזהירות; ואם היה בה חולי, יסור. ותתעבר, ותלד זכר: ואם היה דרכה לילד בקושי, תלד במהרה; היה דרכה לילד נקבות, תלד זכרים.

יח) [כג] באו עדי טומאה אחר ששתת -- הרי זו תצא בלא כתובה, ואסורה לבעלה, ואפילו לא אירע לה דבר מדברים האלו: מפני שאין המים בודקין, אלא מי שאין לה עדים שמודיעין זנותה; ועוד, שמא בעלה אינו מנוקה מעוון ולפיכך לא בדקו המים את אשתו. אבל אם בא עד אחד, והעיד שהיא טמאה -- הרי זו תשב תחת בעלה, שהרי שתת.

יט) [כד] אישה שזינת באונס, או בשגגה, או שבא עליה זה שקינא לה עימו דרך אברים -- אין המים בודקין אותה, שנאמר "והיא לא נתפשה" (במדבר ה,יג), פרט לאנוסה שהרי נתפשה בחוזקה; "ותמעול מעל באישה" (במדבר ה,כז), פרט לשוגגת; "ושכב איש אותה שכבת זרע" (במדבר ה,יג), פרט לבא עליה דרך אברים.