Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות שמיטה ויובל פרק ב

א) לא יוציא אדם זבלים מחצרו, וייתן בתוך שדהו בשביעית -- מפני שנראה כמזבל שדהו שתהיה יפה לזריעה; ואם הוציא והעמיד ממנו אשפה, מותר. ולא יעשה אשפה בתוך שדהו, עד שיעבור זמן שמזבלין בו לעבודת הארץ -- והוא משיקשור המתיק.

ב) ולא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמישים סאה של זבל, כדי שתהיה ניכרת שהיא אשפה; ואם ירצה להוסיף, מוסיף. היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך. ולא יעשה בכל בית סאה, יתר משלוש אשפתות. [ב] והרוצה לעשות כל שדהו שלוש שלוש אשפתות לתוך בית סאה, עושה; והרוצה לעשות זבלו אוצר, עושה.

ג) היה מעמיד הזבל על הסלע, או שהעמיק בארץ שלושה טפחים והערים הזבל, או שבנה על הארץ גובה שלושה והעמיד עליו הזבל -- אינו צריך שיעור. אפילו עשה כן כמה אשפתות לתוך בית סאה, בין גדולות בין קטנות -- מותר: שהרי הדבר ניכר שאינן לעבודת הארץ, אלא לכניסת הזבל.

ד) מותר לאדם להוציא זבל מן הסהר של צאן, ונותן לתוך שדהו כדרך כל מכניסי זבל. והעושה דיר בתוך שדהו בשביעית, לא יעשהו יתר על בית סאתיים; ויכניס הצאן לתוכו. וכשיזבלו את כל הדיר -- מניח דופן אחד מדופני הדיר, ועושה דיר אחר בצידו: נמצא מזבל בתוך שדהו, בית ארבעת סאין.

ה) הייתה כל שדהו בית ארבעת סאין, משייר ממנה מקצת -- מפני מראית העין: כדי שיידעו הכול, שהצאן הטילו בה ונידיירה; ולא יאמרו, זיבל זה כל שדהו בשביעית.

ו) לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו בשביעית -- שמא יאמרו לתקן שדהו נתכוון, שיסיר ממנה הסלע; ואם התחיל מקודם שביעית, ופיצל ממנה שבע ועשרים אבנים בריבוע שלוש על שלוש על רום שלוש, כל אבן מהן אמה על אמה ברום אמה או גדולות מזו -- הרי זה מותר לנקר ממנו בשביעית, כל שירצה.

ז) גדר של אבנים שיש בגובהו עשרה טפחים או יתר, ורצה ליטול כל אבניו -- אם היו בו עשר אבנים או יתר, כל אחת מהן משוי שניים או גדולות מזו -- הרי זה נוטל: שהרואה יודע שלצורך האבנים הוא נוטל. היה פחות מעשרה, או שהיו פחות מעשר אבנים, או שהיו אבניו קטנות ממשוי שניים שניים -- נוטל עד שיניח טפח סמוך לארץ.

ח) במה דברים אמורים, בשנתכוון לתקן שדהו, והתחיל ליטול בשביעית; אבל אם לא נתכוון לתקן שדהו, או שהתחיל מקודם שביעית -- נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום, וגודר עד לארץ. וכן אם היה נוטל משדה חברו -- אף על פי שהוא קבלן, גודר עד לארץ.

ט) אבנים שראויין שתזעזע אותן המחרשה, או שהיו מכוסות ונתגלו -- אם יש בהן שתיים של משוי שניים שניים, הרי זה מותר ליטול אותן; היו קטנות מזה, לא יינטלו.

י) המסקל שדהו בשביעית, מפני שהוא צריך לאבנים -- נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ; וכן אם היה לו בשדהו גרגש של צרורות, או גל של אבנים -- נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ: ואם יש תחתיהן סלע, או קש -- ייטול את כולן.

יא) לא ימלא אדם גיא עפר, או יתקנו בעפר -- מפני שמתקן את הארץ. אבל עושה הוא חיץ על פני הגיא; וכל אבן שיכול לפשוט את ידו וליטלה, והוא עומד על שפת הגיא -- הרי זו תינטל.

יב) אבני כתף, והם הניטלות שתיים שלוש על הכתף -- מותר להביאן מכל מקום, בין משדה חברו בין משדהו; וכן הקבלן מביא מכל מקום, ואפילו אבנים קטנות, בין משדה שקיבלה, בין משדה שלא קיבלה.

יג) פרצה שהיא סוגה בעפר -- אם אינה מכשלת את הרבים, אסור לבנותה; ואם הייתה מכשלת את הרבים, או שלא הייתה סוגה בעפר אלא פתוחה לרשות הרבים -- הרי זה מותר לבנותה.

יד) אסור לו לבנות גדר בשביעית, בין שדהו לשדה חברו; אבל בונה גדר, בינו ובין רשות הרבים. ומותר להעמיק עד הסלע; ומוציא את העפר, וצוברו בתוך שדהו כדרך כל מעמידי זבל. וכן אם חפר בור ושיח ומערה בשביעית, צובר העפר בתוך שדהו כדרך כל החופרים.